ארגמן נ' דראל רם בע"מ

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעות בנזקי תאונת דרכים מיום 23/7/12 בסך 7,958 ₪ שארעה ברחוב שלומציון המלכה בירושלים. התובע הינו הבעלים של אופנוע מסוג סאנ יאנג ג'ורייר 200, מ.ר. 24-972-74 (להלן: "רכב התובע"). הנתבעת 1 הינה בעלת רכב מסוג איסוזו מסחרי, מ.ר. 45-150-72 (להלן: "רכב הנתבעות"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבעות.

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נסע באיטיות לפתע וללא התראה מוקדמת הופיע רכב הנתבעות מאחוריו ופגע עם הכנף הימני קדמי בחלקו האחורי שמאלי של האופנוע כאשר ניסה לעקוף.

3.אליבא דגירסת הנתבעות, כפי שנטענה בכתב ההגנה, רכב הנתבעות נסע בנתיב השמאלי כאשר במקביל נסע אוטובוס בנתיב הימני. לפתע רכב התובע ניסה להיכנס בין האוטובוס לבין רכב הנתבעות ובשל העדר מקום מספיק למעברו פגע הוא ברכב הנתבעות.

4.ביום 13/6/13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה וכן, נשמע עד נוסף מטעם הנתבעות. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לביהמ"ש ושמעתי את עדויות הצדדים, לא מצאתי להעדיף גירסת התובע על פני גירסת הנתבעות.

ראשית, עדותו של התובע באשר לנסיבות קרות התאונה נמצאה עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע ראייתי. לעומת עדות זו נשמעה גירסת נהג הנתבעת ועד נוסף מטעם הנתבעות. כאשר כל העדים שבו ועמדו על גירסאותיהם.

שנית, עדותו של התובע, לפיה, רכב על האופנוע בנתיב השמאלי בשליש הראשון מימין אינה מותירה מעבר אפשרי לכלי רכב כלשהו ביתר הנתיב ולא סביר בעיני, כי רכב יבקש להיכנס בין המיצרים במצב דברים זה הואיל והמשמעות הינה פגיעה ישירה באופנוע.

שלישית, לו אלה היו פני הדברים הרי שהיה ניתן לצפות, כי רכב הנתבעות היה פוגע עם חזית רכבו בחלקו האחורי של האופנוע. הואיל ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי המגע בין הרכבים המעורבים היה בין כנף ימין קדמית של רכב הנתבעות לבין כנף אחורית שמאלית של הקטנוע הרי שגירסת התובע אינה מתיישבת עם מוקדי הפגיעה.

נוכח האמור, סבורני, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את נסיבות קרות התאונה וכפועל יוצא מכך, את האחריות לתוצאותיה.

5.אם לא די בכך, הרי שגם בשאלת גובה הנזק סבורני, כי התובע לא הוכיח את נזקיו כדבעי. מעיון בדו"ח השמאי עולה, כי רכב התובע נבדק כשלושה חודשים לאחר קרות התאונה. התובע לא נתן הסבר משכנע מדוע העמיד את האופנוע לבדיקה זמן כה רב בפני שמאי רכב. טענתו, כי היה עסוק בעבודת מכירת "ארבעת המינים"אינה מסבירה לטעמי את ההשתהות הבלתי סבירה. בנסיבות אלה, לא ברור הקשר הסיבתי העובדתי בין הנזקים הנטענים לקרות האירוע ודומני, כי שיהוי ניכר זה ניתק אף את הקשר המשפטי במיוחד בשים לב לכך, כי מעיון בדו"ח השמאי לא ברור, כיצד חלקים מסויימים כגון מעמד מרכזי, לוח שעונים, מכסה חזית, כיסוי קדמי תחתון, משולש היגוי וכו' קשורים לתאונה בהתאם לתיאור הפגיעה של האופנוע. בנוסף, התובע לא צירף לכתב התביעה ולא הגיש ראיות רלבנטיות כגון תיק המשטרה ומסמכי רפואיים המעידים על פינויו מהמקום.

כמו כן, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי היה פקק תנועה והנסיעה הייתה איטית ומשכך, לא סביר כי פגיעה קלה תגרום לנזק בהיקף זה הכולל גרימת נזק לחלפים בכל ארבעת כיווני האופנוע. באשר לאשם תורם סבורני, כי אף אם קיימת לנתבעות אחריות מסויימת לפגיעה שכן, על כל נוסע בכביש לתת דעתו לכלי רכב הנוסעים בו ובמיוחד בעיבורה של עיר והיה על נהג הנתבעות לנהוג בזהירות תוך צפייה, כי אף כלי רכב דו גלגליים נוסעים בנתיבי הנסיעה השונים - הרי שעסקינן ברשלנות תורמת זניחה שלא ניתן לבסס עליה עילת תביעה. עם זאת, נוכח האמור - לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

6.נוכח האמור, הנני סבור, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח גרסתו לפיה נהג הנתבעות גרם לתאונה והסב לו נזקים כפי שפורטו בכתב התביעה ומשכך, דין התביעה להידחות.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.